יהושוע ואח' נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. עניינה של התביעה – והתביעה שכנגד – שלפניי, בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 21.02.13 בלוד.

2. לטענת התובע בתביעה העיקרית (להלן: "התובע"), נסע בנתיב הימני, כאשר הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") שרכב מאחוריו על אופנוע, יצא לעקיפה, ותוך כדי כך פגע בפינה האחורית שמאלית של רכבו, לאחר מכן נפל האופנוע על צידו השמאלי.

3.לטענת הנתבע, עקף התובע מונית שעמדה בנתיב הימני, והוא עקף את המונית מאחורי התובע, התובע חזר לנתיב הימני, והנתבע המשיך בעקיפה – ואז במפתיע וללא איתות סטה התובע לנתיב השמאלי בו נסע, וגרם בכך לתאונה.

4. במהלך הדיון, העידו הצדדים, וכן העידה חברתו של התובע (להלן: "החברה").

דיון והכרעה

5.    לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, ראיתי את תמונות הנזק ברכבו של התובע ואת חוות דעת השמאי בנוגע לאופנוע ושמעתי את שני הצדדים ואת העדה, אני מעדיפה את גרסתו של הנתבע ולפיכך, יש לדעתי לדחות את התביעה ולקבל ברובה את התביעה שכנגד, הכל כפי שיפורט להלן.

6.ראשית, מיקום הנזק ברכבו של התובע בקצה הפינה האחורית-שמאלית, אינו מתיישב עם גרסתו כי הנתבע יצא מעקיפה ופגע ברכבו מאחור. לא סביר בעיני כי רוכב אופנוע יצא לעקיפה תוך שהוא מתקרב עד כדי כך מרכב הנמצא לפניו, כאשר אין כל קושי להבחין ברכב ובמיקומו, ובמיוחד בלילה כשאורות הרכב דולקים וניתן בנקל להעריך את המרחק הקיים.

7.שנית, עדותה של החברה היתה מבולבלת, וקשה להשתית עליה ממצאים ומסקנות. החברה אמנם טענה שהפגיעה היתה בצד שמאל, אך הדגימה עקיפה של האופנוע מימין לרכב.

8.שלישית, החברה הדגימה והסבירה כי האופנוע נפל בצידו המרוחק של הרכב, קרי, מצד ימין שלו. אפילו אם החברה אינה מבדילה בין הכיוונים, אין כל קושי לקבל את גרסתה לגבי מיקום האופנוע לאחר התאונה, ביחס לרכב, והדברים שמסרה סותרים את גרסת התובע.

9.רביעית, וזה העיקר: בהתאם לגרסת התובע, היו צריכים להימצא נזקים ממשיים בצידו השמאלי של האופנוע, שפגע בכביש. בניגוד לכך ובהתאם לחוות דעת השמאי שצורפה לתביעה שכנגד, הנזקים באופנוע הם רק בצידו הימני. לעניין זה אינני מקבלת את טענת התובע כי הנזקים נגרמו בשל הפגיעה של האופנוע ברכב, שכן גם במקרה כזה, לאחר שהאופנוע נפל לכביש ונחבט בו, לא סביר שלא יימצאו נזקים כלל בצדו השמאלי של האופנוע.

10. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי התאונה אירעה כאשר התובע סטה מנתיב הנסיעה הימני באופן פתאומי לתוך הנתיב השמאלי, שם רכב באותה עת הנתבע על האופנוע, לאחר שעקף מונית שהיתה בנתיב הימני, וביקש להמשיך ולעקוף גם את רכב התובע. מצאתי כי בנסיבות אלה - בשל הסטייה לנתיב השמאלי מבלי לוודא שנתיב זה פנוי - האשמה לתאונה רובצת על התובע, חרף העובדה כי הפגיעה ברכב היא בחלקו האחורי-שמאלי, ולמרות שהתובע הגיש את תביעתו כתביעה עיקרית, ותביעת הנתבע הוגשה לאחר מכן, כתביעה שכנגד.

11.עם זאת, אין בדעתי לחייב את התובע במלוא נזקיו הנטענים של הנתבע, שכן מצאתי פגם בכך שעקף את המונית, ולאחר מכן ביקשה להמשיך בעקיפה רצופה של רכב נוסף – רכבו של התובע שהיה לפניו – מבלי לשוב לנתיב הימני ולבדוק אם ניתן לבצע את העקיפה בבטחה. בנסיבות המקרה, מצאתי כי יש לנתבע אשם תורם בשיעור של 10% לתאונה ולנזקים שנגרמו לאופנוע בגינה.

לא מדובר באשם תורם שיש בו כדי להשית על הנתבע אחריות חלקית לנזקי התובע, אלא תוצאתו רק בהפחתה מסכום הנזק שעל התובע לשאת בו.

12.באשר לסכום הפיצוי, הנתבע הוכיח סכום נזק בסך 13,929 ₪ (עלות תיקון האופנוע ושכ"ט שמאי).

בנוגע להחזר הוצאה של 252 ₪ עבור הצעת מחיר, שכן היה על השמאי להעריך את עלות התיקון באופן עצמאי, ולהתייעץ במקרה הצורך עם המוסך, בלא שהמוסך יחייב בתשלום נפרד עבור הצעת תיקון. הוצאה כזו מנוגדת לעקרון הקטנת הנזק, ולכן אינני מחייבת את התובע לשאת בו.

אינני מקבלת את העתירה לפיצוי בגין נזק לא ממוני כדוגמת טרדה או עוגמת נפש. בתביעות המוגשות בגין נזקי רכוש בתאונות דרכים, אין מקום לפסיקת פיצוי נפרד בגין נזק זה. בקביעת הוצאות המשפט של התובע להלן, נשקלו טענותיו לעניין עוגמת הנפש.

סוף דבר

13.התביעה העיקרית נדחית. התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה. הנני מורה לתובע 2 – נהג הרכב – לשלם לנתבע סך של 12,536 ₪ (המהווים 90% מסכום הנזק כפי שנקבע לעיל).